עוד יום חמישי? אתם יודעים רכבת עמוסה מלאה בעם ישראל ובחיילים. הפעם הרכבת הפתיעה אותי והקו המהיר לתל אביב בוטל, כלומר חלקית. הוא נעצר בלוד ושאר הדרך מי יודע. למזלי אני מהמקדימים אז עליתי לרכבת שאמנם מגיעה לתל אביב אבל במסילה המערבית, כלומר יותר תחנות, יותר זמן וכמובן שיותר אנשים. הקרונות אמנם חדישים, נעימים והרכבת החשמלית שקטה והינה בא האבל, חד קומתית רכבת זו וזה מאלץ רבים מהנוסעים לבלות בעמידה. כולם שקועים בטל' חוץ משני חיילים נחמדים שלא מפסיקים לדבר, לשתף חוויות מלאות אבק. הם מלאים תיקים כאילו עוברים דירה אבל לא, שאלתי הם רק יוצאים לסופש. חייל אחד נראה שהספיק להתקלח הבוקר אבל הנשק שלו לא. החיל השני נראה יותר מאובק, אולי מעדיף מקלחת מפנקת בבית ואולי אמבטיה חמה. שנייהם סמלים ראשונים כלומר לקראת שיחרור לו רק יתנו להם. ולא כתבתי על הקורקינטים החשמליים והרוכבים שגם הם חלק מהנוסעים העומדים.
יום חמישי מבטיח רכבת עמוסה. בוקר בדרך למרכז מבאר שבע. הבוקר התישבו סביבי על הספסלים 4 נשים. ממולי במשקפי שמש וחמושה באוזניות יושבת צעירה המכסה עצמה במעיל כשמיכה, הערת בניים ברכבת או קר או חם, הם לא מצליחים לכוון למיזוג נעים. ליד זאת המתכסה יושבת אחרת שעסוקה חלק ניכר מהזמן בטל' וכאשר לא עינייה משוטטות בחוסר מנוחה ובמחשבות. לידי יושבת אשה שראשה לא מתרומם מהנייד שהיא מנסה להחליט איזה זוג נעלים מתאים יותר לרכישה אונליין. כאשר ההחלטה נפלה ואולי לא הטלפון הונח אחר כבוד, השיער נאסף, התיק הגדול נפתח ובו היה תיק קטן יותר שבו תמרוקיה שלמה. מראה קטנה נשלפת ואז אחד אחרי השני כלים שונים ומשחות כאלו ואחרות נשלפים החוצה, כול אחד בתורו. השפתיים, הגבות, הריסים ואפילו פה ושם נגיעה בחלקי הפנים. איפור ברכבת היא תופעה נרחבת שמאפשרת ניצול זמן טוב, מאפשר לישון עוד חצי שעה ולעיתים התהליך נמשך אף יותר תלוי בצורך ויותר מזה ברצון. בתום התהליך חוזרים מיד לטלפון. מה אגיד לישון ברכבת או להיות תקוע בטל' זה פיספוס של הצצה לעולמם של אנשים. כזכור זה יום חמישי והרכבת מלאה בהרבה חיילים וחיילות בדרך הביתה וזו דרך להציץ בדור הצעיר, הרבה מהחיילות נראה שלא התאפרו לאחרונה, אולי מעט מאובקות ועייפות. על החיילות נתלה תרמיל שנראה שבתחרות על המשקל של החיילת עצמה והוא בנוסף לעוד לפחות שתיים וחצי קג משקלו של הנשק אם זיכרוני לא מטעה אותי. למרות העייפות והמשקל הן נראות מחייכות כנראה מכיוון שהם בדרך הביתה להורים או לחבר. מראה החיילים והחיילות מראה של דור שלא כמו מגזר שלם משרת ומתחמק בתירוצים שונים.
אני רואה אותה מידי יום חמישי, בדרך כלל בבוקר שיוצאים מבאר שבע צפונה. היא יורדת בתחנת השלום וממהרת להגיע ליעדה. היא צעירה ונאה, רצינית. בבוקר היא תמיד עם ספר תפילות קטן בו היא שקועה כמעט כול הדרך, איכשהו אנחנו תמיד באותו קרון, בחירה מודעת של שנינו, היא קצינה בקבע ולפי הכומתה במודיעין ועל פי לבושה היא דתיה עד חרדית, שמלה צבאית שכול קשר בינה לבין אסטיטקה מיקרי בהחלט. הערב חזרתי מאוחר מכרגיל והבחנתי שיש תוספת לקצינה, קורקינט חשמלי שכנראה מקצר לה את לוח הזמנים, בית, בסיס, בית. מה אנו למדים שזה אפשרי, אפשר להיות דתיה ולשרת בצבא, לא נראה לי שתומתה נפגעת. הלוואי ותשמש דוגמה לאחרות. בערב אגב היא עם ספר, לא תפילה, ספר.